פסק דין בערעור בנושא בקשה לפטור מאגרה של חברה בע"מ

לפני ערעור על החלטה מיום 9.9.12 שניתנה בת.א. 752-02-09 מפי כב' השופטת הדס עובדיה (בסמכותה כרשמת) (להלן: " ההחלטה") בבקשת המערערת, לפטור אותה מתשלום אגרה בתביעה שהגישה נגד המשיבות בבית משפט זה (להלן: " התביעה") בהתאם ל תקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007 (להלן: " התקנות").

סכום האגרה מוערך ונאמד כיום בכ- 2,700,000 ש"ח - 3,000,000 ש"ח.              

רקע

1.      המערערת, חברה בע"מ (להלן גם: " בלורי"), הגישה בחודש ספטמבר 2009 תביעה לחיוב המשיבות בתשלום פיצויים בסך 205,052,522 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשי ומחדלי המשיבה 1 (להלן: " הועדה המקומית").          
התביעה הוגשה לפי סעיף 238 ל חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 נגד הועדה המקומית, נגד המדינה - כמי שאחראית, לטענת המערערת, למעשי ומחדלי הועדה המקומית ונגד המשיבה 3 - מבטחת הועדה המקומית.

2.      המערערת עתרה, בעת הגשת התביעה, למתן פטור מתשלום האגרה בגין התביעה בטענה שיש עילה מוצקה לתביעתה אולם אין לה יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה (להלן: " הבקשה"). בבקשה טענה המערערת כי על פי מאזן בוחן של בלורי לשנת 2009, היא מצויה בגירעון ובהפסד של למעלה מ - 47 מליון ש"ח ונמצאת בהליך כינוס נכסים לבקשת הבנק הבינלאומי הראשון, בגין חוב הנאמד בעת הגשת התביעה בכ - 77 מיליון ש"ח, לאחר קיזוז ערך המקרקעין הממומשים על ידי הבנק לפירעון החוב.

3.      בנוסף, טענה המערערת כי אין ברשותה נכסים או זכויות שניתן לשעבד לצורך קבלת הלוואה לתשלום האגרה וכי שלושה מתוך ארבעת בעלי מניותיה שקועים בחובות ונעדרי יכולת כלכלית לשלם את האגרה. המערערת טענה כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים והוסיפה (בתשובתה לתגובת המשיבות) שלא ראוי לבדוק את חוסנם של בעלי מניותיה וממילא, הם סירבו לשאת בתשלום האגרה היות והם אחרוני נושיה ולא ייהנו מפירות הצלחת התביעה. מר  אריה פרידמן, בעלים ב - 2% ממניות בלורי (להלן: " מר פרידמן"), הציע לשלם 50,000 ש"ח בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ש"ח כל אחד.

4.      כב' השופטת (הרשמת כתוארה אז) ורדה פלאוט שדנה בבקשה לפטור דחתה את הבקשה ביום 21.2.10. 
על ההחלטה הגישה המערערת ערעור שנדון בפני כב' השופטת אוהד (ע"ר 21318-03-10).
כב' השופטת אוהד קיבלה ביום 29.7.10 את הערעור ואת טענות המערערת ביחס לקיומה של עילת תביעה וביחס לסכום התביעה ופסקה כי המערערת תזכה בפטור חלקי מאגרה, כך שהאגרה תעמוד על סך 50,000 ש"ח וכן פסקה כי אם המערערת תזכה בתביעתה ויפסקו לטובתה סכומים בגין השבת אגרות בניה והיטלים, הם יועברו לקופת בית המשפט לתשלום האגרה.

5.      על פסק דינה של כב' השופטת אוהד הגישה הועדה המקומית בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6344/10). רשות הערעור ניתנה, בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור, ולאחר שניתח את טענות הצדדים קבע כי: " כדי לעשות צדק עם שני הצדדים, סבורני כי יש מקום לאפשר לבלורי לקיים דיון נוסף בבקשתה למתן פטור, במסגרתו יותר לה להגיש חומר שלא הוגש בהליך קמא" ולפיכך קיבל את הערעור והורה כדלקמן: 
" פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשמת מבוטל. הדיון יוחזר לרשמת בית המשפט המחוזי מרכז, על מנת לבחון בשנית את בקשת בלורי למתן פטור מתשלום אגרה, תוך מתן הזדמנות להגיש ראיות חדשות. בית המשפט המחוזי ייקבע את המועדים לניהול ההליך."(להלן: " פסק הדין של בית המשפט העליון" או " הלכת בלורי").      

6.      בהתאם לקביעת בית המשפט העליון כאמור, העניין הוחזר לדיון בפני כב' השופטת (הרשמת, כתוארה אז) הדס עובדיה שדנה בבקשה וביום 9.9.12 ניתנה החלטתה - היא ההחלטה נשוא ערעור זה (להלן: "ההחלטה").

הקביעות בהחלטה נשוא הערעור

בהתאם להחלטה, הבקשה לפטור מאגרה נדחתה מהטעמים הבאים;

7.      המערערת לא הוסיפה ראיות מעבר לאלו שהוגשו בהודעה על צירוף ראיות מטעמה.

8.      לטענת המערערת, על פי פסק הדין של  בית המשפט העליון בהלכת בלורי, אין צורך שהחברה תפנה אל בעלי מניותיה או אל מנהליה ובית המשפט אינו נדרש עוד לשאלת יכולתם הכלכלית ורק במקרים החריגים והמיוחדים יבצע בית המשפט הרמת מסך.

טענתה של המערערת נדחתה בהחלטה, שכן על פי הלכת בלורי, בחינת יכולת החברה לשלם את האגרה מחייבת בחינה של המצב האמיתי של החברה הכוללת גם התייחסות לבעלי מניותה ומנהליה. בעניין זה, לא הובאו על ידי המערערת מידע ומסמכים מלאים המפרטים את יכולותיה הכלכליות והמערערת לא פרשה תמונה מלאה ושלמה בדבר המצב האמיתי של החברה.

9.      הבקשה וההודעה על הגשת ראיות וכן תשובת המערערת לתגובות המשיבים לוקות בחסר. המערערת לא סיפקה פרטים מלאים בצירוף אסמכתאות, כאשר הנטל הראשוני לספק פרטים שלמים ולהציג תמונה שלמה בנוגע ליכולתה הכלכלית ולרבות כוחה לגייס כספים לצורך תשלום האגרה מוטל עליה והיא לא עמדה בו. המערערת בחרה להתייחס באופן סלקטיבי לנתונים שהובאו בתגובת הועדה המקומית ולטעון כי לא הוכחו כנדרש.